<h1>ארחות חיים הלכ' ערב יום הכפורים סימן ד'</h1>
<h2>דף פה:</h2>
והמלקות בודאי מכפר עם התשובה ועם הוידוי שהמלקות בחייבי מלקיו' במקום מיתה בחייבי מיתות הוא עומד. והמיתה אינה מכפרת לעולם אלא עם הוידוי וכן אז"ל כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לע"הב. ואם תאמר למה לא הזכירו את התשובה עם הוידוי מפני שזה עומד על בית הסקילה והולך למות ואין לו פנאי לחטוא עד שיצטרך לומר און פעלתי ולא אוסיף אבל בחייבי מלקיות צריך התשובה ואע"ג שאין המלקות מכפר אלא עם הוידוי והתשובה א"א לומר לא יקל לו מעונש העון ההוא מפני הצער שנצטער מכלל העונש שנתחייב בו בידי שמים ואין חלוק בדבר בין שילקה בב"ד בין שלא בב"ד אלא שאם נתחייב בב"ד מלקות מלקין אותו בעל כרחו ואם עבר העברה שלא בעדים והתראה ורצה מעצמו ללקות כדי להקל מעונש העון תבא עליו ברכה ואם לא רצה אין כופין אותן כ"כ הר' מאיר הלוי ז"ל בתשובה.
